ירושות
שומה לירושה וחלוקת עיזבון
ההסכמה על העיקרון קלה. המחלוקת מתחילה במספר.
איפה נכנס שמאי
ההליך המשפטי של ירושה אינו העניין שלי. צו ירושה, צו קיום צוואה, רישום בטאבו: אלה עניינו של עורך דין, וכדאי שיהיה כזה.
מה שאני עושה מתחיל ברגע שצריך לדעת כמה שווה הנכס. כי חלוקה שווה בין יורשים דורשת מספר, ובלי מספר מוסכם אין חלוקה.
שלושת המצבים הנפוצים
- אחד נשאר, האחרים מקבלים כסף
- היורש שממשיך לגור בנכס מפצה את האחרים. השווי קובע כמה, וכל צד מעריך אותו אחרת: זה שנשאר נוטה לראות אותו נמוך, אלה שיוצאים גבוה.
- מוכרים ומתחלקים
- כאן השוק יקבע את המחיר, אבל שומה מוקדמת אומרת מה סביר לצפות, ומונעת מכירה חפוזה מתחת לשווי כדי לסיים.
- יש כמה נכסים לחלק
- הדבר העדין ביותר. לתת דירה לאחד ודירה לשני נשמע הוגן עד שמגלים שהן אינן שוות אותו דבר.
למה שמאי אחד לכולם
כשכל יורש מביא את השמאי שלו, מתקבלות חוות דעת שונות, והמחלוקת עוברת לשלב הבא במקום להיפתר. שמאי אחד, מוסכם מראש על כל הצדדים, עולה פחות ומסיים מהר יותר.
זה דורש הסכמה בשלב שבו עוד אפשר להסכים על משהו. ככל שמחכים, קשה יותר.
וכשההסכמה לא מגיעה
אז יש שני מסלולים. חוות דעת לבית משפט אם ההליך כבר שם, או גישור אם שני הצדדים מעדיפים לסיים בלי אולם.
אני מוסמך לשניהם, וזה לא מקרי: ברוב סכסוכי הירושה המחלוקת היא על המספר, לא על העיקרון.